<h1>ספר התרומות שער כ' חלק ב'</h1>
<h2>דף פה.</h2>
והיכא שיש מחלוקת ביניהם שהלוה טוען כי מחוב פלוני שפלוני ערב ממנו נתתי לך מעותי ואתה רצית וקבלתם, והמלוה אומר מעולם לא הודיתי לך לקבל מעותיך כי אם בפרעון החוב האחר שאין לי ערב ממנו. בהא ודאי מסתברא דאי ההוא חוב דאית ביה ערב דקא טעין לוה דפרעיה איתיה חוב על פה פשיטא לן בהא דמשתבע היסת לוה ומפטר ערב. וכמו שאנו עתידין לפרש דינו בשער דיני ערב. ואפילו איתיה קבלן נמי הכי דינינן ליה. אבל אם הוו תרוייהו חוב בשטר וקא טעין לוה דמחוב דאית ביה ערב פרעיה וברצון המלוה, והמלוה טוען כי לא קבלם כי אם בחוב שטר פלוני שאין בו ערב. היכא ודאי דלא פרעיה באפי סהדי מלוה מהימן, ואי ליכא נאמנות בשטרו משתבע אשטריה ושקיל, ואי איכא נאמנות בשטרו נוטל שלא בשבועה, דמיגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם ומהימן כי אמר אין פרעתני ומצד אחר פרעתני מהימן. אבל אי פרעיה באפי סהדי ומסהדי דבתורת פרעון יהב ליה זוזי באפיהו אבל (אי) לא ידעי אי מהאי שטרא אי משטרא אחרינא, בהא איכא מאן דאמר דכיון דמסהדי סהדי דפרעיה איתרע שטרא וחזר דינו כדין סטראי נינהו שכתבנו למעלה, דאבטיל שטרא ואע"ג דאית ביה נאמנות. ולדידן מסתברא לן דלא דאמו להדדי, דהתם כי קא טעין סטראי נינהו מיירי דקא טעין מצד מלוה אחרת שהיה לו על פה או בשטר, אך אינו מוציא שטר אחר בב"ד ואינו מברר דבריו לפנינו, והעדים מעידים שידעו כי קבלם בפרעון ולא ידעי אם משטר זה שמוציא עכשיו או על שטר אחר שאינו מוציא לפנינו. ובזה יש לנו לומר כי בודאי אתרע שטריה וריע טענתיה ומחזי כמאן דקא טעין שקרא, משום דהוה ליה הפרעון ודאי והטענה שטוען על ענין אחר שהוא נפרע ואינו מבררה ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי, ולפיכך טענתיה דסיטראי נינהו ואינו מברר שהיה לו עליו חוב אחר לא ברירא מלתא ואתרע שטרא, דמחזקינן ותלינן דמיהא דמפיק אתפרע כדקאמרי סהדי. אבל כאן שמוציא לפני הב"ד שני שטרי חוב ויוכל להיות דברי העדים קיימים שמשטר האחר פרעו ומברר בב"ד מפי שטרו האחר שמוציא לפנינו כי חייב היה לו ויש לו לדחות דברי העדים בלי שלא יחלוקו בעדותם, בודאי בכה"ג לא אתרע שטריה, ואי אית ביה נאמנות גבי מיניה דלוה ומיניה דערב על כרחיהו, ואי לית ביה נאמנות משתבע על שטרו כמאן דמפיק שטרא אחבריה ושקיל.
